לטיול יצאנו אתרי מערב בנימין טיול רכוב ורגלי

אתרים קשורים: טלמון, נווה-צוף

ישנתם טוב, נרגעתם במים, ועכשיו זה הזמן לנעליים נוחות, איזה בגד ים בתיק ובמבה לילדים ולדרך. זה המקום להודות למדריך חזקי בצלאל המוביל אותנו בשבילי מערב בנימין, ובלעדיו לא היינו מצליחים לראות את כל טוב האיזור. הטיול רכוב ברובו, והוא עשוי להמשך מספר שעות עד חצי יום. מומלץ לטייל ביום שמש.


מעיין טלמון [עין מסרג'] מעיין 

נתחיל ישר על רטוב. לא בדקנו, אך שמועות מספרות כי זהו האיזור עם הכי הרבה נביעות מים מתוקים לקילומטר רבוע בארץ! זוהי ארץ המעיינות. זה מחייב אותנו לשלוח אתכם להירטב. טיולנו מתחיל במעיין טלמון הנגיש והקריר. בואו בקיץ ואל תתבישו להכנס למים.

הכנסו בשער היישוב טלמון ופנו בכיכר ימינה. חלפו על פני מגרש הכדורסל וכעבור כמה מאות מטרים, מעט לאחר העיקול החד של הכביש, חנו את הרכב מימין בשוליים הרחבים, מתחת לשביל עפר ברור [בקרוב יהיה שילוט] המוביל למעיין. כמו כל המעיינות באזור [ויש רבים מאוד] זהו מעיין שיכבה עם ספיקה נמוכה, אך פעיל לאורך כל ימות השנה, כולל בשנות בצורת. כאן המים ניגרים לתוך בריכה בגודל כ-3 על 4 מטר, ובעומק של מעט יותר ממטר וחצי. שחיה נעימה!

 

בורות גבעון אתר ארכיאולוגי

לאחר שיצאתם מהמעיין - המשיכו בכביש ופנו ימינה בצומת הקרוב. עלו בעליה התלולה [והיפה...] ופנו בשביל העפר השני שמאלה [הראשון הוא שביל הביטחון של חורש ירון]. חנו כעבור כמה עשרות מטרים מיד אחרי קבוצת עצים גדולה המסתירה את קברו של "שיח' עיסא".

מצאתם חניה? לא יאומן. תתחילו לטפס. אל תדאגו, יש שביל שהוכשר ע"י בני הנוער מהאיזור. תסתכלו מסביב. גם מי שאינו ארכיאולוג יכול להבחין היטב בשרידי הישוב הקדום המצויים בגבעה. לאחר הליכה של כחמישים מטר, בינות לעצי זית עתיקים, תוכלו לראות מערכת מרשימה מאוד של מחילות תת קרקעיות. עד כה התגלו 27 חדרים תת קרקעיים המחוברים זה לזה. אלו חדרי קירור המכונים במחקר "בורות גבעון" [כי שם נמצאו לראשונה]. במשך כל השנה שוררת בהם טמפרטורה אחידה של כ 18 מעלות, ובעבר היו שומרים כאן יין ושמן זית. הנועזים יכולים להיכנס אל תוך מעבה האדמה. יש להצטייד בפנסים ובבגדים מתאימים.

מכאן תוכלו לעלות בשביל לראש הגבעה ולבקר במתקן ייחודי: זהו בית בד מהעתיקים בעולם, מהמאות 10-7 לפני הספירה, הם ימי המלוכה. באתר כולו ישנם לפחות ארבעה בתי בד מדגם זה, אך זהו היפה והשמור מכולם. איך זה עבד? אז ככה: לבור הגדול הכניסו את הזיתים וכתשו אותם בכתישה ראשונית באמצעות אבנים או מקלות. לאחר מכן נלקח הרסק [הפסטו] והושם בין שכבות של עיגולי נצרים [עקלים] ומעליהם הפעילו לחץ באמצעות קורה גדולה. השמן ניגר לתוך הגומה הקטנה ומשם גלש לעבר הגומה הגדולה בהשאירו את המשקע והלכלוך הגס [להלן "הג'יפה"] מאחור. בצמוד לבית הבד נבחין בבור ענק ששימש בימי בית ראשון ככל הנראה כבור איכסון, ורק לאחר מכן, בימי בית שני, הוסב לקולומבריום בו גידלו יונים למאכל. מי יתנני עוף.

 

נווה צוף יער, מצודה ומעיין

זה הזמן לפיקניק. אירזו סנדוויץ' אורגני בשקית מתכלה וסעו לנווה צוף. איך? רדו חזרה לכביש הראשי ופנו ימינה. בדרך תחלפו על פני היישובים נריה ונחליאל, תצאו מהשער הצפוני של היישוב נחליאל ומשם  היידה לנווה צוף. [אם השלטים יספרו לכם שאתם נוסעים לחלמיש  תאמינו להם. חלמיש הוא-הוא נווה צוף, פשוט אנחנו המקצוענים משתמשים בשמות המקומיים...] בדרך תעברו בפאתי הכפר בית-איללו, הלא הוא "בית אל שבהר אפרים" [לא להתבלבל עם בית אל המפורסמת יותר, שבבנימין], ובכניסה לנחל איתן מדהים ביפיו "ואדי זרקא" [מומלץ ביותר אך מצריך אבטחה. נגיש מאוד בימי חול המועד ויום העצמאות]. בצומת הכניסה לנווה צוף פנו ימינה ולאחר כמה מאות מטרים פנו שמאלה אל תוך שמורת יער נוה צוף [אום צפא]. איכלו ושמחו. בינתיים מי שרוצה יוכל לקרוא שיָער נוה צוף הוא חורש טבעי מרשים במיוחד, שהוכרז כשמורת טבע עוד בימי המנדט הבריטי! מעבר לפינות הישיבה ואתר הפיקניקים עם הנוף המדהים בסמוך לחניה, יש ביער שני מסלולי הליכה לאורך שבילים מסודרים. שלט ובו מפה כללית נמצא בכניסה. אתם מוזמנים לסיבוב.

אם כבר הזכרנו את ימי המנדט  הרי שהבריטים הותירו פה סימנים. חובבי הארכיטקטורה ושימור האתרים שבינינו ישמחו לגלות שבתוך תחומי הישוב נווה צוף מתנשאת מצודת "טיגרט" בריטית! המבנה הוא אחד מעשרות הפזורים בארץ, בדגמים שונים, ששימשו את המנדט לצרכי בטחון ושיטור. המצודה בנווה צוף היא אחת הגדולות, וייחודה בציפוי אבן ושימוש בקשתות בחזיתות. תודו שכזה עוד לא ראיתם. המבנה השתמר כמו שרק חיילי פלוגת אבט"ש מרחבית יודעים. למרות שבמקום שוכנים חיילים  תוכלו להכנס ולהעיף מבט דרך השער הצבאי-האחורי של הישוב. כשהמבנה ישופץ ויקום בו מלון בוטיק ומרכז תרבות  נודיע לכם.

נחזור לטיולנו. בסיום הפיקניק ביער  אל תשכחו לברך. שובו לנווה צוף ועקפו את היישוב מימין. כחמש מאות מטרים ממערב לשער האזרחי של נוה צוף [השער הראשי, לא הצבאי הקטן], תוכלו לראות לצד הדרך חניה ושביל עפר. חנו ועלו למעיין המקסים. במקום סככות ושולחנות פיקניק וגם בריכת שיכשוך [זהירות, היא עמוקה יותר מכפי שנדמה].

 

מערות קבורה מפעימות אתר ארכיאולוגי

מנווה צוף סעו בכביש 465 מערבה. כמאה מטר לפני צומת עופרים והמפגש עם כביש 446 תוכלו לראות מימין, לפני מעקה הבטיחות, שביל עפר טוב. פנו בו ימינה וכעבור כחמישים מטר שוב ימינה לעלייה תלולה. לא לדאוג, כעבור כמאה מטר תעברו שער פרוץ ותיכנסו לכביש חדש, דו מסלולי, שאינו מופיע בשום מפה. אל תשאלו יותר מדי שאלות  אף אחד לא יודע מה הכביש הזה עושה שם. מסתורין בשטחין. כך או אחרת באיזשהו שלב הסלילה הסתיימה, גנבי המתכות פירקו את מה שאפשר, כולל כיסויים של צנרת בשולי הדרך [זהירות!] וגורמי הבטחון כבר מזמן נעלמו מהסביבה. לנו לא נותר אלא להנות מדרך חדשה וטובה לאתר מדהים שבעבר הגישה אליו היתה מסובכת וקשה.

לאחר 5.3 ק"מ בדיוק משער הכניסה - חנו את הרכב בצידו של שביל עפר טוב המוביל מזרחה לפאתי הכפר עאבוד. דלגו בקלילות מעל שרידי גדר תיל נמוכה וצעדו כ-200 מטר עד שתראו סדרה של מחצבות עתיקות. מימין, מעבר לגדר אבן, תבחינו [כי אי אפשר שלא...] במערת קבורה ע-נ-קית. לכו לאורך הגדר ואחריה פנו ימינה למערה נוספת. שימו לב לעיטורים שמעל הפתח: טְרִיגְלִיפִים - שלושה עמודונים קטנים, ומטופה - מעין כפתור. זהו עיטור אופייני לאדריכלות של ימי החשמונאים. שובו למערה הראשונה. שימו לב לשני הפילסטרים - עמודים חצובים לשם עיטור משני צידי הפתח, ולעיטורי הגפנים החקוקים מעל הפתח. במקור, כך סבורים הארכיאולוגים, היו עוד שני עמודים במרכז. אם זה מזכיר לכם את קבר בני חזיר שבנחל קדרון מתחת להר הבית - לא טעיתם. החוקרים סבורים שמי שחצב את הקברים שם, הוא זה שחצב אותם גם כאן. הכנסו פנימה לחלל הראשון. מכאן ניתן להציץ קדימה אל מערכת חדר קבורה אחד. הפתח המקורי היה מרשים יותר והוא הורחב כנראה לאורך השנים ע"י אנשים שהשתמשו במערה לצרכים אחרים. לאורך הקירות ישנן גומחות קבורה אופייניות לקבורה היהודית של שלהי ימי בית שני. מימין פתח מלבני מסביבו עיטורי מיאנדרים, כלומר צלבי קרס. לפני שאתם צועקים שהיהודים סבלו מספיק ושכולם אנטישמים ושבגלל זה אנחנו תמיד מפסידים באירוויזיון - דעו, כי זהו עיטור אופייני לתקופה. מעל הפתח חרוטים באבן אשכולות של ענבים ותמרים. ההפתעה הגדולה ממתינה לכם בתוך החדר. לאורך הקירות תראו פְרֶסְקוֹ [ציור קיר] צבעוני בּטִּיחַ, גם הוא מימי בית שני.

זהו. נגמר הטיול. אם החלטתם שלא לעבור לגור באחד היישובים בסביבה ואתם רוצים לחזור הביתה, תוכלו לחזור לכביש 446 בדרך בה הגעתם או לחילופין להמשיך לאורך הדרך המסתורית צפונה ולצאת לכביש 446 על גדת נחל שילה בין נופים מדהימים.